התשובות (מייל שנשלח ע"י א.ב. דן לאסף אוזן כתשובה לשאלות המצוטטות. מייל השאלות המקוריות בתחתית הדף)
1. האם האפשר לקבל מעט רקע כמו, מתי התפרסם שיר ראשון של צאלה כץ? של מי היה הרעיון. מי השותף לרעיון?
א.ב. דן: השיר הראשון של צאלה כץ התפרסם במגזין "מעין 2", דצמבר 2005. השיר היה "סופרפארם". הכל החל בהתערבות שלי עם בחור בשם אריק ייטב על האם יש כתב-עת שיסכים לפרסם שיר בשם של מותג. אני טענתי שאם השיר יהיה מספיק טוב הוא ייכנס ל-"מעיין" וייטב אמר שיקפוץ עירום למזרקה של אגם בכיכר דיזנגוף אם זה יקרה. ישבתי יחד עם ארבעה חברים ובמשך חודש עברנו מילה-מילה עד שהיינו מרוצים מהתוצאה. משם פתחנו חשבון בג'ימייל בשם צאלה כץ, אחרי שבדקנו ב-144 שאין כזו (ואגב אח"כ התווספה כזו) ושלחנו. עד היום הוא לא קפץ.
אהרון דסקל: אני בכלל גרתי בלונדון כשקיבלתי מא.ב. דן צילום מסך של דף מעיתון "שבעה ימים" ובו כתבה של דנה ספקטור עם אזכור משעשע של סופרפארם. קצת לפני שחזרתי לארץ א. ב. דן פנה לקבוצה מכובדת של אמנים להצטרף ומאז זה רק הלך ואיבד שליטה... ידעתי שאני רוצה להיות בפנים. הפצתי את שמעה גם באנגליה והיא זכתה להצלחה בעיקר ברובע איזלינגטון, שם נמצא ריכוז גדול של סטודנטים ואמנים.
> > > 2. למה? זה סוג של מחאה או אמירה תרבותית אולי סתם בדיחה?
א.ב. דן: צאלה בחנה את השירה מנקודת מבט חיצונית וביקורתית כמו שמעטים עשו לפניה. נושאים כמו "על מה מותר לכתוב?", "על מה יפה לכתוב?", יחסי שירה וטכנולוגיה, מהי מידת העממיות או האליטיזם של השירה, שימוש בהומור וכדומה.
אהרון דסקל: שלא לדבר על טשטוש הגבולות בין שירה למשורר, בין יצירה ליוצר.
א.ב. דן: למה לא לדבר? לדבר.
אהרון דסקל: הנה, אני מדבר. בעצם, באי-קיומה הממשי, נתנה כץ תוקף לקיומה הוירטואלי. וקיומה הוירטואלי היה סך כל המקומות ברשת האינטרנט בהם היא אוזכרה. למעשה נוצרה כאן משוואה אינטרנטית: אזכור = קיום או פרסום = קיום. באיזשהו שלב, כשהבנו שיותר מדי משוררים הם אנשי אגו יותר מאשר אנשי שיר, הורה לנו א.ב. דן לנפח לצאלה את האגו. היינו לוקחים ציטטות של משוררים משתחצנים ושותלים אותן בטוקבקים בשם צאלה.
א.ב. דן: גם מבקריה מודים ששירתה של צאלה מהווה פריצת דרך בשירה העברית. הראשונה לבסס מותגים כמושאי שירה, הראשונה לשלב את ההייטק ואת עולם הרשת בצורה כל-כך אינהרנטית בתוך השירה, הראשונה לפרסם שיר באתר ספורט, הראשונה לכתוב שירה על חומוס.
אהרון דסקל: אחד המבקרים כתב שעבור ממסד השירה "סופרפארם" היה קצת כמו האסלה של דושאן שהושמה במוזיאון עבור מבקרי האמנות הקלאסיציסטים, להבדיל. ואולי כאן המסר החזק ביותר של צאלה: שירה = אמנות. היא ניפצה את הדיכוטומיה שבין השניים. אנשי השירה חשבו שבאמנות מותר הכול ובשירה רק את היפה, חשבו שלאמנות מותר לפנות לקהל ועל השירה להסתגף בתוך עצמה. צאלה הראתה שזה לא חייב לעבוד כך.
> > > 3. האם צאלה הופיעה בפומבי ומי זאת היתה?
אהרון דסקל: בלונדון הופיעו שתי בחורות בתור צאלה. הראשונה הייתה מריאן הדנית, שלא נראתה ישראלית מדי. החלפנו אותה בכריסטיאנה הבולגרית. שתיהן הופיעו בברביקן ובגלריית האקוואריום בפני קהל שרובו ישראלים או יהודים.
א.ב. דן: בארץ הבחורות ביקשו שלא להחשף. אבל היו 4 או 5 צאלות, תלוי איך סופרים. צאלה הופיעה בפסטיבל שדה-בוקר 2006, שם אף ערכו מחווה לשירתה. היא הופיעה בשני ערבי השקה של מעיין, בארוע המשטרה של חבורת "פארש", במפגש משוררים בלבונטין 7, בפסטיבל ת"א של חבורת "כתם", בערב שירה ואינטרנט באוניברסיטת תל-אביב ובעוד כמה ארועים קטנים יותר כמו מסיבה פרטית של בחור בשם אייל רובין.
> > > 4. כמה אנשים היו בסוד העניינים ועד כמה היה קשה לשמור על הסוד?
א.ב. דן: ההחלטה הייתה שמי ששואל אומרים לו. מעטים שאלו.
> > > 5. המצאתם דמות או סגנון שירי? האם רציתם ליצור סגנון המזוהה עם מישהי או פשוט ליצר במה לפרסום שירים תחת פסבדונים
א.ב. דן: המבקרת דנה רוטשילד טענה שצאלה המציאה ז'אנר. שירה אורבנית, טכנולוגית. אני ביקשתי מהכותבים לכתוב מה שנראה להם נכון. מה שנראה להם אמיתי. עבור צאלה כמובן. אם המצאנו ז'אנר או לא - שישפטו אחרים.
אהרון דסקל: ומי שישפוט שלא לרוחנו, אנחנו ממליצים לו בחום על הספר המכונן "לורם איפסום" של תומר ליכטש. אפשר לומר שהז'אנרים החדשים מחזירים לשירה את הפחחח...
א.ב. דן: חשוב לי לציין שעל-אף השאיפה לחדשנות של צאלה, היא אולי המשוררת בעלת מנעד ההשפעות הרחב ביותר בשירה העברית. החל מסאפפו, שירה מצרית עתיקה, שירה יפאנית, עבור בשייקספיר, וכלה באימג'יזם, פאול צלאן, סילביה פלאת', אסכולת ניו-יורק וצ'רלס ברנסטין.
אהרון דסקל: בל נשכח את הביטניקים וגם משוררים לאומיים כגון רובי ברנס וייטס.
> > > 6. האם פורסמו שירים שלה בפלטפורמות שלא ידעו שהיא דמות בדויה?
א.ב. דן: תראה, הערך שלה באנציקלופדיה היה מגוחך לחלוטין. גילוי הפיקציה היה מרחק חיפוש בגוגל. הבעיה הייתה שגם אנשים שגילינו להם על הפיקטיביות לא האמינו. בכל זאת, זה היה פרויקט לאורך זמן עם ריבוי הוכחות לקיומה.
אהרון דסקל: אופירה אסייג רשמה "צאלה כץ" במרכאות כשפרסמה באתר וואן. איזה כיף זה לראות את שתי הנשים המעולות האלה במשפט אחד.
> > > 7. מי החליט להרוג אותה ולמה?
א.ב. דן: מה שקרה זה שהיא קיבלה יותר מדי הצעות. הבלוג באתר "בננות", הצעה לניהול במיזם של "עכבר העיר", הצגה בתיאטרון "הבימה"...
אהרון דסקל: אני חושב שעבדו עליך בקשר להבימה.
א.ב. דן: אתה חושב?
אהרון דסקל: כן, הבימה בשיפוצים.
א.ב. דן: אז אולי לא היה כדאי להרוג אותה.
> > > 8. איך היו התגובות?
א.ב. דן: דסקל, תענה, אני יוצא לטלפן להבימה.
אהרון דסקל: תראה, אי אפשר להתכחש לכך שצאלה הייתה המשוררת הפופולרית ביותר בישראל למשך יותר משנה. 30 אלף איש מדי שנה ניגשו (או לפחות גלשו) אל כל מילה שצאלה כתבה. למגזין מעיין יש תפוצה של 3000 עותקים, זה עשירית מהקהל של צאלה. בכלל, קהל השירה מונה עשרות בודדות של אנשים שעסוקים בלהכפיש אלו את אלו. צאלה הרחיבה את המעגל. אנשי הייטק קראו אותה מפני שהיא כתבה שירי הייטק (וגם תכנתה חלק מיצירותיה). חומוסאים קראו אותה משום שכתבה על חומוס. תרמילאים קראו אותה, ממש לא ברור למה, אבל קראו. היא גם הייתה מצחיקה, לא בחייה אמנם, אבל בשירתה.
א.ב. דן: חזרתי. בגדול היו תגובות מעולות, בעיקר מקוראים. הפעלנו מערכת צ'אט באתר של צאלה, שנקראת מיבומי, דרכה ניתן לתקשר איתה במסרים מיידיים.
היו לה מעריצים קבועים. היא גם הפכה לאוזן קשבת להרבה אנשים, בעיקר צעירים. זוג לסביות בנות 18 שאלו אותה אם לצאת מהארון ליד ההורים או לברוח, היו הרבה נערים שלמדו את שיריה בבית-הספר וביקשו טיפים בקשר לשיעורי הבית. פיקטיבית או לא, היא הייתה המשוררת הכי זמינה.
> > > 9. האם היא תחזור לחיות?
אהרון דסקל: רק אם קלפטר יבקש יפה?!
א.ב. דן: אני לא חושב. מגיע לה לנוח על משכבה בשלום. היא עשתה טוב להרבה אנשים.
> > > 10. האם אחת הסיבות להרוג אותה היא בגלל שאנשים התחילו לחשוד?
א.ב. דן: מי שחשד - סיפרנו לו.
> > > 11. האם הסיפור היה מצליח ללא אינטרנט?
א.ב. דן: תראה, קשה לנו להגדיר הצלחה. אנשים אומרים "הצלחת", "נכשלת" אבל אני לא יודע ביחס למה. גם אם אחשוף את המדדים שהגדרתי לחברי הקבוצה, לא אנחנו האנשים המתאימים לקבוע האם הצלחנו או לא. ישפוט הקהל, תשפוט ההסטוריה.
אהרון דסקל: לעניין האינטרנט, ללא ספק הוא מקומה הטבעי של צאלה כץ ועזר לה להתפרסם ולהתקיים.
> > > 12. האם קיבלתם השראה מסיפורים דומים בארץ ובעולם? דוגמאות?
א.ב. דן: תמיד שואלים אותנו על הקשר בין צאלה כץ לז'וסטין פרנק. קווי הדמיון הם מועטים מאוד ולא התעמקנו בה כלל. היו לנו שלוש דמויות פיקטיביות שלקחנו כמודלים לחיקוי: מחבר התנ"ך, וויליאם שייקספיר ו-"גבי דניאל" של בנימין הרשב.
אהרון דסקל: מה לגבי דליה...?
א.ב. דן: ששש.
המייל ששלח אסף אוזן א.ב. דן
אהלן א.ב
לצורך כתבה שאני מכין על צאלה כץ בשבוע הקרוב מצורפות השאלות הבאות -
1. האם האפשר לקבל מעט רקע כמו, מתי התפרסם שיר ראשון של צאלה כץ? של מי היה הרעיון. מי השותף לרעיון?
2. למה? זה סוג של מחאה או אמירה תרבותית אולי סתם בדיחה?
3. האם צאלה הופיעה בפומבי ומי זאת היתה?
4. כמה אנשים היו בסוד העניינים ועד כמה היה קשה לשמור על הסוד?
5. המצאתם דמות או סגנון שירי? האם רציתם ליצור סגנון המזוהה עם מישהי או פשוט ליצר במה לפרסום שירים תחת פסבדונים
6. האם פורסמו שירים שלה בפלטפורמות שלא ידעו שהיא דמות בדויה?
7. מי החליט להרוג אותה ולמה?
8. איך היו התגובות?
9. האם היא תחזור לחיות?
10. האם אחת הסיבות להרוג אותה היא בגלל שאנשים התחילו לחשוד?
11. האם הסיפור היה מצליח ללא אינטרנט?
12. האם קיבלתם השראה מסיפורים דומים בארץ ובעולם? דוגמאות?
אשמח אם תעביר לי את התשובות בהקדם,
ביי,
אסף אוזן
כתב ידיעות תל אביב